לפעמים אנחנו מחכים שהפחד יחלוף, שהביטחון יחזור או שנרגיש מוכנים. אבל אני למדתי על בשרי שלא תמיד צריך כוח כדי להתחיל לנוע – לפעמים התנועה היא שמחזירה לנו את הכוח. אני עומר רפאלי, איש חינוך, מרצה ומייסד קהילת הכושר והחוסן Balance Gvulot. המסע שלי אל החוסן לא התחיל ב־7 באוקטובר. הוא התחיל שנים קודם, כשהתמודדתי עם דיכאון, חרדה ופחד לצאת מהבית. דווקא צעד קטן ולא מתוכנן הראה לי שהדרך חזרה אינה מתחילה תמיד במחשבה חדשה לפעמים היא מתחילה בגוף. ואז הגיע 7 באוקטובר. איבדתי תלמידים שלימדתי, פוניתי יחד עם משפחתי וקהילתי מקיבוץ גבולות, ונאלצתי לחפש מחדש יציבות ומשמעות בתוך מציאות שהתפרקה. במלון המפונים באילת התחלתי להפעיל את הקהילה באמצעות תנועה. מה שהחל כאימון מאולתר בלובי הפך, לאחר שחזרנו לעוטף, לסטודיו קהילתי לשיטה ולדרך מעשית לבניית חוסן. את הסטודיו הקדשתי לזכרו של יותם חיים ז״ל, שנחטף מביתו בכפר עזה ב־7 באוקטובר. עבורי, יותם הוא סמל לכוחה של התנועה וליכולת לשמור על הרוח האנושית גם בתנאים בלתי אפשריים. במהלך המפגש אני לא משאיר את המשתתפים רק בתפקיד המקשיבים. אני מזמין אותם לתנועה פשוטה ונגישה, להתבוננות ולאינטראקציה, ודרכן אנחנו מכירים חמישה עוגנים שאפשר לחזק בתקופות של משבר, לחץ ושינוי: מחשבה, גוף, קהילה, משמעות ופעולה. זו אינה הרצאה על כושר, והתנועה בה אינה אימון. היא דרך להמחיש מסר אחד שאפשר לקחת אל החיים: לא תמיד צריך לחכות עד שנרגיש מוכנים. לפעמים מתחילים לנוע ואז משהו בתוכנו מתחיל להשתנות.