התוועדות של צלילים ודמעה, בו נפתחים שערי הרחמים. בין ניגון לסיפור, בין שתיקה לדמעה, הלב נפתח והנשמה מקשיבה. קול הדממה הדקה מתנגן בין תווים וסיפורים, לוחש את מה שהלב כבר יודע – שבחודש אלול, השמים קרובים יותר, והאדם קרוב לעצמו. “אני לדודי ודודי לי” – לא רק פסוק, אלא זימון פנימי לחזור אל המקום האמיתי שלנו. המופע פוגש את המשתתפים בנקודה הכי עמוקה – שם ששוכנת הכמיהה, שם שגבורת הסליחה מתגלה ככוח אלוקי שמרפא שברים עתיקים. מוזיקה חיה שמרוממת, סיפורים של נשמות שלא ויתרו, ורעיונות תורניים שמאירים את הלב הכמה.