“ביום ראשון בבוקר מצאתי את עצמי בבית באחד הרחובות בעזה. הלילה היה קשה, והחיילים תפסו מעט שינה שהרוויחו ביושר, אך אני הוצאתי את התפילין מהתיק ובשלווה מהולה בהמון רגשות אחרים ניגשתי להתפלל… כיוון שאף אחד אחר לא הביא איתו תפילין, כולם ביקשו להניח את שלי… כך התפילין עברו מיד ליד, מראש לראש, מחייל דתי לחייל דתי ומשם גם למחלקות החילוניות. פלוגה שלמה הניחה את התפילין שלי באותו יום – אחרי קרב קשה, בלב עזה, כולם הרגישו את נוכחות בורא העולם.” (מתוך הספר) מה קורה במפגש של בחור ישיבה עם כור ההיתוך של החברה הישראלית? איך מתמודדים עם ההתנגשות בין עולם התורה לעולם הצבא? ומה עובר בראשו של מפקד שתופס חייל שובר שמירה לפני יום כיפור? בשפה כנה, קולחת ומרגשת משתף אותנו המחבר בחוויותיו של בן ישיבה, חייל בודד, מימי הטירונות המפרכים, דרך תקופת הפיקוד והקצונה וכלה בשירות משמעותי במילואים. הסיפורים הלקוחים מחיי היום־יום מגלים את הגעגועים ואת חוסר האונים, אך גם את הערכים, תעצומות הנפש, התפילות והשאיפות הגדולות של חייל שומר תורה ומצוות. עבור בני הישיבות המשרתים בצה”ל, הניסיון לאחד בין הישיבה לצבא ולהלך על הקו העדין המגשר בין שני העולמות הוא חוויית שירות שלמה. המסע שאותו עוברים הקוראים עם המחבר אינו מספק סימני קריאה, אלא מציע נקודות אחיזה ממבט של חייל ומפקד מאמין, רגעים של אור ואנושיות בין אדם לחברו, בין אדם למקום, בין קו לקו.